רחוב בלפור בירושלים, שכבר בימי שגרה נתון לוויכוח תמידי, הומה כעת באנשים שלא יכלו להיות יותר מקוטבים. מצידו האחד של מעון ראש הממשלה עומדים תומכיו, ומצידו השני מפגינים נגדו. הדוקטור שקמה שוורצמן, ממייסדי מחאת הדגלים השחורים, אמרה בריאיון ליעל דן ממקום ההפגנה בירושלים: "במהלך השנתיים האלה התבצעה פה פגיעה בוטה ברשויות החוק. המחאה תימשך עד שבראש המדינה יעמוד אדם שטובת האזרחים לנגד עיניו". שלומי וקנין, חבר ליכוד ותיק, לא נסוג מתמיכתו: "אנחנו עם נתניהו על ספסל הנאשמים - ידעו השופטים, יש פה מיליון וחצי נאשמים. לא נשאיר את נתניהו לבד".

(צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

שני עשורים עברו, אבל רבים עדיין חיים שוב ושוב בזיכרונם את אותם רגעים של היציאה מלבנון. אריה, אביו של סמל צחי איטח זכרונו לברכה, החייל האחרון שנפל על אדמת לבנון בשנת 2000, סיפר היום (ראשון) ליעל דן: "היינו בכל החתונות ובבריתות של חברי צחי לצוות. אין אזכרה שהם לא מתייצבים ומחבקים בה. השנה היינו לבד ביום הזיכרון, זה היה נורא ואיום". האב השכול התקשה שלא להרגיש את תחושת הפספוס העצומה שבאה עם נפילתו של צחי: "כולם יצאו ממש חודש וחצי אחרי שהוא נהרג וזה יושב כבד על הלב". איתי אלימלך הוא האחרון שנפצע לפני היציאה, והיום הוא מכהן כיושב ראש ארגון נכי צה''ל חיפה והצפון. מאז שנפצע, בית הלוחם בחיפה הפך לביתו השני של איתי, ומלבדו גם ביתם של אלפי נכי צה"ל. "שיקום של נכה מתחיל ביום פציעתו וממשיך לשארית ימיו", הסביר אלימלך. "בתקופת הקורונה הבנו את המשמעות האמתית של בית הלוחם, הרגשנו כמה שזה חסר עבור הלוחמים שנפגעו בהגנה על הארץ". (מתוך ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)

(צילום מסך: מתוך התוכנית "המקור")