שיר ביטון על חנה קופנהגן

בקולם - 22.04.25

בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ, כְּשֶׁפְּלִיטִים יְהוּדִים מִגֶּרְמַנְיָה הֵחֵלּוּ לְהַגֵּר לְהוֹלַנְד, חַנָּה קוֹפֶּנְהָגֶן בַּת הַשְּׁמוֹנֶה, לֹא הֶאֱמִינָה שֶׁתּוֹךְ שָׁנִים סְפוּרוֹת הָאֵימָה תִּפְגֹּשׁ גַּם אוֹתָהּ וְאֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ. כְּשֶׁנִּפְגְּשָׁה עִם סֵמֶל שִׁיר בִּיטוֹן, יוֹם לְאַחַר שִׁחְרוּרָם מִשְּׁבִי הַחַמַאס שֶׁל אוֹהֵד בֶּן עַמִּי, אֵלִי שַׁרְעַבִּי וְאוֹר לֵוִי, חַנָּה בַּת הַמֵּאָה תָּהֲתָה, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַמַּרְאוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁהִזְכִּירוּ לָהּ אֶת הַמּוּזֶלְמָנִים בְּמַחֲנוֹת הָרִכּוּז, חוֹזְרִים עַל עַצְמָם, גַּם אַחֲרֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה?