"ואם אי פעם אמות טרם זמני/ אני רוצה שתחגגו את החיים/ ולא תתאבלו על מותי./ שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב/ ולא תיתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז./ תעריכו כל רגע קטן/ ומדי פעם תחייכו לעננים/ אני אהיה שם".

עדי אודיה ברוך ז"ל מקריית נטפים הייתה צלמת בכל מהותה. לצד הציור והצילום, היא גם כתבה - מילים, אמרות, שירים. בצבא היא רצתה להיות צלמת צבאית, ואת האכזבה שהיא הרגישה כשלא התקבלה לתפקיד היא תיעלה למצוינות בתפקיד אחר - סמלת מבצעים.

באמצע חודש ספטמבר, יצאו עדי ברוך ובן זוגה נבו ינאי לשדה כותנה. עדי לקחה איתה חצובה ומצלמה, בכוונה לצלם שם סדרת תצלומי אהבה, אבל בשטח גילתה שהרקע אינו לשביעות רצונה. מה שהיא לא ידעה באותם רגעים, זה שבכיסו של נבו המתינה קופסה מהודרת ובה טבעת יהלום. נבו תכנן להפתיע, לכרוע ברך ולהציע לעדי נישואים, מול עדשת המצלמה שלה. אבל מאחר שהיא לא שמחה למראה הרקע, החליט נבו ספונטנית לדחות את הטקס ליום הולדתה ה־23 שעמד לחול ב־26 באוקטובר. עדי לא זכתה להגיע בחיים ליום ההולדת.

בבוקר שבעה באוקטובר, אביה הוקפץ למילואים - והיא לא. היא התעקשה והפכה כל אבן כדי לקבל צו 8, ואכן הצליחה. ב-12.10 אביה הסיע אותה בטרמפ למודיעין, ומשם המשיכה בנסיעה לשדרות - כשבדרך פגעה רקטה ליד הרכב, ורסיס ממנה פגע בראשה של עדי, והרג אותה.

נבו הציע לעדי נישואין על קברה, בלוויה שלה.

השיר "בין העננים" הגיע לידיה של שרית חדד, אחד מיני המון שירים שעדי כתבה במחברות ובתיקיות סודיות שנמצאו לאחר מותה במחשב שלה.