הכותל מתחרד? תקרית שאירעה הבוקר יכולה אולי לאשש את הטענה הזאת. אישה שהגיעה להתפלל כשהיא עטופה בטלית - עוכבה לחקירה. רב הכותל טוען: מדובר במניפולציה, האישה אומרת - כך כתוב בתורה, היהדות התקדמה והכותל הוא אינו מעוז אורתודוכסי
מתפללת קונסרבטיבית, שהגיעה להתפלל הבוקר (ד') בכותל המערבי, כשהיא עטופה בטלית, עוכבה לחקירה. מתפללים שהיו במקום, החלו לקרוא לעברה קריאות גנאי. האישה שוחררה לבסוף לאחר חצי שעה.
המתפללת, נופת פרנקל, אמרה בתוכניתנו מה בוער עם רזי ברקאי כי אין בהתנהגותה פרובוקציה, והתעטפות בטלית היא מצווה הכתובה בתורה. הגיע הזמן לשקול את פסיקת בג"ץ מחדש לאור התקדמות היהודות בת-זמננן, הן בעולם האורתודוכסי והן בעולם הלא-אורתודוכסי - וגם למתפללים כאלה מגיעה זכות קיום בכותל המערבי".
היא הוסיפה: "רב הכותל צריך להיות גם הרב שלי. אין בהתנהגות שלי שום פרובוקציה, אני מתפללת עם טלית כל יום בכל בוקר בביתי. אני חושבת שהפרובוקציה נובעת מהכוונות של הבן-אדם - אך אני כוונתי רק לבוא ולהתפלל בתורתינו הקדושה. הרי כתוב 'והיה לכם לציצית וראיתם אותו'. לפיכך, עלי ללכת עם ציצית ושיראו אותה".
רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, אמר כי החברות בארגון "נשות הכותל", הקורא לחופש דתי, הגיעו למקום על מנת לעשות פרובוקציה, ואין המדובר לדבריו ב"מחלוקת לשם שמיים". "היא הרי יודעת מה יקרה, ושזה מחלל את שם ישראל בעמים, וכל המטרה היא פרובוקטיבית. אני לא מכבד את מי שמנסה לגרוף הון פוליטי ממחלוקת ומשנאה".
במשטרת ירושלים טוענים כי פרנקל גרמה להתלהמות, וכי התנהגותה מנוגדת לפסיקת בג"ץ, אשר "אוסרת על התנהגות שאינה מתאימה למנהג המקום". על-פי אותה פסיקה, הוקצה בכותל המערבי מקום מיוחד לנשים שרוצות להתעטף בטלית. ככל הנראה, היא לא הלכה לאותו מקום אלא לעזרת הנשים המקובלת.
- מי שמציק ומעורר מהומות בכותל המערבי
18/11/2009 צנחן פצוע 1967 בירושלים
יום רביעי, 18 בנובמבר על סוגיית הלבוש וההתנהגות ליד 'הכותל המערבי' בירושלים:
הנה שתיים מחוויותי שלי בענין זה:
1. אני עצמי נפצעתי במלחמת 6 הימים בדרכי כצנחן (בחטיבה 55 של מוטה גור) אל הכותל המערבי, ונושא בגופי עד היום רסיסי-פגז מרגימה (פצמ"ר) מאותם ימים.
2. מאז 1967 אני ממעט ככל שאני יכול מלהגיע ל'כותל המערבי', בעקבות אותו המקרה שבו קצין-צנחנים מחטיבתנו שהביא את בת-זוגו לכותל זמן קצר אחרי שוך הקרבות, כדי לתאר באזניה את הדרך שעשה באותם יומיים של קרב, סולק משם ע"י מי שהיה אז 'רב-הכותל' בתואנה שאסור לנשים ולגברים התקרב אל ה'כותל' ביחד.
3. למרות זאת, כאשר בן-הזקונים שלי עמד להשתתף בטקס-ההשבעה לצנחנים מול ה'כותל', וביקש שאבוא להיות נוכח, באתי לשם ביחד עם אמו-אשתי.
כבר על המדריגות היורדות אל הרחבה (מרחק של כמעט מאתיים מטר מ'הכותל' עצמו) נצמדה אלינו באופן מציק אישה כנראה חרדית, בלבוש ובמראה דוחה עד מגעיל (לטעמי), ונסתה לעטוף את כתפי אשתי בסחבה מגעילה. ""את צריכה לכבד את הכותל וללבוש לבוש צנוע" היא התריסה כלפי אשתי שלבשה חולצה עם שרוולים קצרים, לא חושפנית במיוחד !
גרשתי את האישה ההיא מעלינו, והיא מייד רצה אל קצין-משטרה שהיה ממונה על שלום-הצבור שם (התקבצו שם, גם בגלל הטקס, אלפי אנשים, בלבוש מגוון, צנוע יותר או פחות), כדי להתלונן על אשתי ועלי. למותר לציין שקצין-המשטרה פטר אותה בלא כלום, ולי אמר (נדמה היה לי שבקריצת-עין):"עזוב. אל תעשה מהומות". כאילו אני הוא שגרמתי למהומה (בסך הכל גרשתי את האישה שהציקה לאשתי ולי), ולא אישה "צדקנית", בעיני עצמה, שנטפלה והציקה לנו, כאילו ה'כותל' שייך לה ורק לה, והיא 'בעלת-הבית' עליו.
כאמור: חוויה של צנחן בדימוס, פצוע 'הקרב על ירושלים' במלחמת 6 הימים, ואבא לבן שהושבע כצנחן מול 'הכותל המערבי' בירושלים.
- הדוסים השתלטו על הכותל כאילו הוא הרכוש הפרטי שלהם
18/11/2009 צנחן לשעבר
ושוב הדוסים ימח שמם וזכרם חושבים שתפסו את אלוהים בביצים.הצנחנים במלחמת ששת הימים שפכו את דמם בכיבוש הכותל המערבי והדוסים שישבו בבית גירדו את הכינים שלהם מהראש והשריצו ילדים בכמויות לא מבוקרות,באים למוכן ועושים בו כראות עיניהם ואין להם שום מעצור.צריך לעצור את ההשתלטות הדוסית על הכותל,כמה שיותר מהר יותר טוב.
- משטרה של אפליה בין יהודים?
18/11/2009
פעולה הזויה ובזויוה של משטרה כנגד אזרחית מאמינה.
אם זו התנהגות לא הולמת בכותל, אז לא כדאי בכלל לחיות בירושלים או לבוא לבקר בה יותר. היא שייכת למשטר חשוך, גזעני ומפלה בין יהודים מאמינים מסוג אחד ליהודים מאמינים מסוג כנראה נחות. אינני רוצה להיות שייך למדינה עם התנהגות כזו.
- איך לדוסים מדולדלי הגוף והשכל יש עוצמה אלימה
18/11/2009 דרוסתדוס
איך הדוסים הרופפים גופנית ושכלית יכולים להיות אלימים כל כך שאפילו כוחות הבטחון לא יכולים להם.או שזו המדיניות,לתת לפנטים הדוסים את האפשרות להשתולל ולספח לעצמם את מה ששיך לכלל הציבור ולא לעשות כלום בנידון.