חדשות
  Bookmark and Share
close

חזרה אל הלילה שזעזע את המדינה

פיגוע הרצח בבר-נוער, מקום המפלט לנערים והנערות מהקהילה ההומו-לסבית, הותיר את המדינה המומה. מיד בבוקר שאחרי החלו לעלות ספקולציות: למה, איך, וכמובן: מי הוא האדם שלקח את האקדח בידו, ירד למרתף ברחוב נחמני, וירה לכל עבר

אלי הוכנברג

זה קרה במוצאי השבת, בשעה 22:40, האחד באוגוסט 2009, בבר נוער במרכז תל אביב - הסמל של הקהילה הגאה ההולכת ופורחת. אדם חמוש, לבוש בבגדי הסוואה שחורים ועטוי מסיכה, פרץ למקום בעת מפגש של עשרות בני נוער והחל לטבוח בנוכחים. קולות הזוועה וההלם הללו הרעידו את המדינה כולה במשך ארבע שנים.

בפיגוע ההוא נהרגו ניר כץ בן ה-26, מדריך בבר נוער, וליז טרובישי בת 16 שהגיעה למפגש, שכל מהותו לגרום לנערים והנערות להתחזק ולהרגיש חלק. עוד 10 נפצעו בפיגוע הנורא ההוא, חלקם קשה, שניים מהם נותרו נכים עד היום. אז הם עוד ניסו לשחזר את הזוועה.

"נכנס אדם לבוש שחור ומכוסה פנים, והתחיל לרסס לכל עבר עם אקדח. בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה, ואז הוא ירה בי. לא הרגשתי את הירייה באותו רגע, אבל אז הוא ירה לי שוב ברגל והבנתי שזה אמיתי. קפצתי עם עוד מישהו אל מתחת לשולחן, והוא המשיך לראות. ראיתי רק דם", סיפר אז אחד הפצועים. פצועה אחרת הוסיפה: "אני מאמינה שהוא אדם עם דעות חשוכות ופרימיטיביות. אנשים מסוגו גורמים לעולם שלנו להיראות כפי שהוא נראה כיום. המטרה שלו הייתה ברורה - להרוג ילדים".

הרצח הותיר את הקהילה משותקת. היה זה ברור שלא מדובר במעשה ספונטני, אם כי רצח מתוך שנאה יוקדת, שתוכנן בקפידה. עשרות קווים חמים לתמיכה נפשית נפתחו, עובדים סוציאליים ביקשו לתת מעט עזרה לכל מי שחפץ, והתגייסות אישי הציבור הייתה גורפת.

פרס: "היריות שפגעו בקהילה הגאה פגעו בכולנו"

בשמונה באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים. בעצרת נאם הנשיא פרס, שהגדיר את האירוע כאירוע טרור. "אנחנו עם שמאמין ב'לא תרצח'. מהיום שנוצרנו כאומה, מלווה הדיבר הזה את חיינו. היריות שפגעו בקהילה הגאה, פגעו בכולנו כבני אדם, כיהודים, כישראלים", אמר פרס.

רוב בני הנוער ששהו במקום עדיין לא יצאו מהארון, ונאלצו להתמודד במקביל עם רצח חבריהם, עם פציעות קשות וטראומה שמילים לא יוכלו לתאר, כל זאת לצד חשיפתם בפני משפחותיהם וחבריהם, שלא ידעו על נטייתם המינית.

אמו של ניר, איילה כץ, הפכה ברבות השנים לסמל של ההורים לבני הקהילה וחנכה רק לפני שנה את מרכז ניר למאבק בהומופוביה, אז סיפרה על הכאב, שלא עובר. "אחרי שלוש שנים, החיים שלי השתנו", סיפר האז כץ, "יש את הכאב על האובדן של ניר, שהיה בן אדם מדהים. אבל הבנתי שיש פה הרבה מה לעשות. שאפשר לצאת החוצה ולעשות דברים, לצאת לרחוב, לכתוב וגם לפגוש רעיונות ולרוץ איתם קדימה".

מדובר באחד התיקים שהושקעו בהם המשאבים הגדולים ביותר בשנים האחרונות במשטרה. למרות חקירה מאומצת במשך זמן רב, לא הצליחו החוקרים למצוא קצה חוט. הבוקר, הפצע הפתוח והכואב הזה אולי זוכה למעט מזו ונחמה.

06/06/13 | 02:13